Jump to content

Installation guide (עברית)

From ArchWiki
Translation Status: This article is a localized version of Installation guide. Last translation date: 2026-09-21. You can help to synchronize the translation, if there were changes in the English version.

מסמך זה הוא מדריך להתקנת Arch Linux, באמצעות סביבה חיה שמאותחלת ממדיית התקנה שנוצרה מקובץ התקנה רשמי. אפשרויות הנגישות בתהליך ההתקנה מתוארות בעמוד התקנת Arch Linux עם אפשרויות נגישות. לשיטות התקנה חלופיות, ראו את קטגוריית תהליך ההתקנה.

מומלץ לעיין ב-שאלות הנפוצות לפני שמתחילים. למוסכמות הכתיבה במסמך זה, ראו עזרה: קריאה. בפרט, דוגמאות קוד עשויות להכיל ערכים משתנים המסומנים בכתב נטוי יש להחליף אותם בערך המתאים.

המדריך נשמר תמציתי במכוון, ומומלץ לבצע את ההוראות שבכל סעיף לפי הסדר שבו הן מופיעות. להוראות מפורטות יותר, ראו את הערכים הרלוונטיים בArchWiki, או את דפי ה-man של התוכנות השונות - שניהם מקושרים מתוך מדריך זה. לעזרה אינטראקטיבית, אפשר גם לפנות לערוץ ה-IRC או לפורומים.

Arch Linux אמורה לרוץ על כל מחשב תואם x86_64 עם 512 MiB RAM לפחות, אם כי נדרש יותר זיכרון כדי לאתחל את הסביבה החיה לצורך ביצוע ההתקנה עצמה. התקנה בסיסית אמורה לתפוס פחות מ-2 GiB בדיסק. מכיוון שתהליך ההתקנה מוריד חבילות ממאגר מרוחק, מדריך זה מניח שיש בידיכם חיבור אינטרנט תקין.

לפני ההתקנה

השגת קובץ התקנה

בקרו בכתובת https://archlinux.org/download לקבלת קובצי ההתקנה הרשמיים. יש להוריד - בהתאם לשיטת האתחול הרצויה לכם - את קובץ ה-ISO (קובץ "תמונת דיסק" יחיד שמכיל את כל מה שצריך כדי להריץ ולהתקין את המערכת) או את קובץ ה-netboot (גרסה מצומצמת בהרבה, שמאתחלת מהר ואז מורידה את שאר המערכת ישירות מהרשת), יחד עם חתימת ה-PGP המתאימה (קובץ קטן נוסף שמשמש לאימות שקובץ ההתקנה אכן מקורי ולא שונה על ידי גורם עוין).

אימות החתימה

מומלץ מאוד לאמת את חתימת קובץ ההתקנה לפני השימוש בו, בייחוד כשמורידים אותו ממראת HTTP (שרת חיצוני שמארח עותק של קובצי Arch, בדרך כלל כדי לקרב את ההורדה גיאוגרפית ולהאיץ אותה) - שם ההורדות חשופות יותר ליירוט, שבמהלכו עלולות להיות מוגשות גרסאות ISO זדוניות.

הורידו את קובץ חתימת ה-PGP של ה-ISO מהכתובת https://archlinux.org/download/#checksums אל אותה תיקייה שבה נמצא קובץ ה-ISO, ופעלו לפי ההוראות שם כדי לאמת אותו.

לחלופין, ממערכת Arch Linux קיימת, הריצו: 

$ pacman-key -v archlinux-version-x86_64.iso.sig
Note
  • גם החתימה עצמה עלולה להיות מזויפת אם מורידים אותה ממראה, ולא ישירות מ-archlinux.org. במקרה כזה, ודאו שהמפתח הציבורי המשמש לפענוח החתימה חתום בעצמו על ידי מפתח אמין נוסף. הפקודה gpg תציג את טביעת האצבע (רצף תווים ייחודי שמזהה מפתח הצפנה) של המפתח הציבורי.
  • דרך נוספת לאמת את אמינות החתימה היא לוודא שטביעת האצבע של המפתח הציבורי זהה לזה של מפתח Arch Linux שחתם בפועל על קובץ ה-ISO. ראו הצפנת מפתח ציבורי למידע נוסף על תהליך אימות מפתחות בשיטה הזו.

הכנת מדיית התקנה

אפשר להעביר את קובץ ה-ISO אל המחשב היעד באמצעות כונן USB נייד, תקליטור, או רשת עם PXE (שיטת אתחול דרך הרשת המקומית, בלי מדיה פיזית כלל) - פנו לערך המתאים כדי להכין מדיית התקנה מקובץ ה-ISO.

עבור קובץ ה-netboot, פעלו לפי ההנחיות בNetboot#Boot from a USB flash drive כדי להכין כונן USB נייד לאתחול UEFI.

אתחול לסביבה החיה

Note קובצי ההתקנה של Arch Linux אינם תומכים ב-Secure Boot (מנגנון אבטחה שמוודא שרק מערכת חתומה דיגיטלית מורשית לעלות עם המחשב) כדי לאתחל ממדיית ההתקנה, תצטרכו לבטל את ה-Secure Boot. מי שמעוניין/ת, יכול/ה להגדיר מחדש Secure Boot לאחר סיום ההתקנה.
  1. הגדירו את המחשב לאתחל מההתקן שעליו נמצאת מדיית ההתקנה של Arch Linux. בדרך כלל עושים זאת בלחיצה על מקש מסוים במהלך שלב ה-POST (הבדיקה העצמית שהמחשב מבצע לחומרה שלו מיד עם ההפעלה, עוד לפני טעינת מערכת ההפעלה), כפי שמצוין על מסך הפתיחה. לפרטים, עיינו במדריך של לוח האם שלכם.
  2. כשמופיע תפריט טוען האתחול של מדיית ההתקנה,
    • אם השתמשתם בקובץ ה-ISO, בחרו ב-Arch Linux install medium ולחצו Enter כדי להיכנס לסביבת ההתקנה.
    • אם השתמשתם בקובץ ה-Netboot, בחרו מראה קרובה גאוגרפית מתוך תפריט ה-Mirror, ואז בחרו Boot Arch Linux ולחצו Enter.
      Tip
      • קובץ ה-ISO משתמש ב-systemd-boot עבור UEFI (הדור החדש והנפוץ כיום של קושחת האתחול במחשבים, שמחליף את ה-BIOS הישן) וב-syslinux עבור אתחול BIOS (קושחת האתחול המסורתית שקדמה ל-UEFI). השתמשו ב-e או ב-Tab (בהתאמה) כדי להיכנס לפרמטרי האתחול. קובץ ה-Netboot משתמש ב-iPXE, ואת פרמטרי האתחול אפשר להגדיר דרך תפריט Boot options. רשימה מלאה נמצאת ב-/usr/share/doc/mkinitcpio-archiso/README.bootparams.
      • דוגמה נפוצה לפרמטר אתחול שמגדירים ידנית היא גודל הגופן. לקריאות טובה יותר על מסכי HiDPI (מסכים ברזולוציה גבוהה מאוד, שבהם טקסט רגיל עלול להיראות זעיר) - כשהם לא מזוהים ככאלה אוטומטית - אפשר להיעזר ב-fbcon=font:TER16x32. הסבר מפורט נמצא ב-HiDPI#Linux console (tty).

תתחברו אוטומטית אל הקונסולה הווירטואלית הראשונה, כמשתמש רוט (חשבון המנהל העליון של המערכת), ותקבלו שורת פקודה של Zsh.

כדי לעבור לקונסולה אחרת - לדוגמה, כדי לצפות במדריך הזה באמצעות Lynx במקביל להתקנה - השתמשו בקיצור המקלדת Alt+חץ. לעריכת קובצי הגדרות, עומדים לרשותכם mcedit(1), nano ו-vim. רשימת החבילות הכלולות בסביבה החיה נמצאת ב-pkglist.x86_64.txt.

הגדרת פריסת מקלדת וגופן לקונסולה

פריסת המקלדת המוגדרת כברירת מחדל בקונסולה (console keymap) היא US (אנגלית אמריקאית). רשימת הפריסות הזמינות מתקבלת באמצעות: 

# localectl list-keymaps

כדי להגדיר פריסת מקלדת, מעבירים את שמה לפקודה loadkeys(1). לדוגמה, כדי להגדיר פריסת מקלדת גרמנית: 

# loadkeys de-latin1

גופני הקונסולה נמצאים בתיקייה /usr/share/kbd/consolefonts/, וגם אותם אפשר להגדיר עם setfont(8), תוך השמטת הנתיב וסיומת הקובץ. לדוגמה, כדי להשתמש באחד הגופנים הגדולים המתאימים למסכי HiDPI, הריצו: 

# setfont ter-132b

בדיקת מצב האתחול

כדי לבדוק את מצב האתחול, בדקו את "רוחב הסיביות" (bitness - האם המערכת פועלת ב-32 או 64 ביט) של ה-UEFI: 

# cat /sys/firmware/efi/fw_platform_size
  • אם הפקודה מחזירה 64, המערכת אותחלה במצב UEFI, עם UEFI מסוג x64 (64 ביט).
  • אם הפקודה מחזירה 32, המערכת אותחלה במצב UEFI, עם UEFI מסוג IA32 (32 ביט). מצב זה נתמך, אך יגביל את הבחירה לטוען אתחול שתומך ב"mixed mode booting" (אתחול במצב מעורב).
  • אם מתקבלת התשובה No such file or directory, ייתכן שהמערכת אותחלה במצב BIOS (או CSM - מצב תאימות שמדמה BIOS ישן על מחשבים עם UEFI).

אם המערכת לא אותחלה במצב הרצוי לכם (UEFI לעומת BIOS), עיינו במדריך של לוח האם.

התחברות לאינטרנט

כדי להגדיר חיבור רשת בסביבה החיה, עברו על השלבים הבאים:

  1. ודאו שהממשק רשת שלכם מופיע ברשימה ומופעל, למשל באמצעות ip-link(8): 
    # ip link
  2. עבור רשת אלחוטית (wireless) או WWAN (רשת סלולרית רחבת-טווח), ודאו שהכרטיס אינו חסום, באמצעות rfkill.
  3. התחברו לרשת:
    • Ethernet - חברו את הכבל.
    • Wi-Fi - התחברו לרשת האלחוטית באמצעות iwctl.
    • מודם סלולרי (mobile broadband) - התחברו לרשת הסלולרית באמצעות הכלי mmcli.
  4. הגדירו את חיבור הרשת:
    • DHCP (פרוטוקול שמקצה למחשב כתובת רשת אוטומטית, בלי הגדרה ידנית): הקצאת כתובת IP דינמית ושרתי DNS (המסופקת על ידי systemd-networkd ו-systemd-resolved) אמורה לעבוד באופן אוטומטי עבור ממשקי Ethernet, WLAN ו-WWAN.
    • כתובת IP קבועה (סטטית): פעלו לפי ההנחיות בNetwork configuration#Static IP address.
  5. אפשר לוודא שהחיבור פעיל באמצעות ping: 
    # ping ping.archlinux.org
Note בקובץ ההתקנה, הרכיבים systemd-networkd, systemd-resolved, iwd ו-ModemManager כבר מוגדרים ופעילים כברירת מחדל. זה לא יהיה המצב במערכת המותקנת בפועל.

עדכון שעון המערכת

הסביבה החיה זקוקה לשעון מדויק כדי למנוע כשלים באימות חתימות של חבילות ושגיאות באישורי TLS (פרוטוקול ההצפנה שמאבטח חיבורי אינטרנט, כמו ב-HTTPS). השירות systemd-timesyncd פעיל כברירת מחדל בסביבה החיה, והשעון יסתנכרן אוטומטית ברגע שיהיה חיבור לאינטרנט.

השתמשו ב-timedatectl(1) כדי לוודא ששעון המערכת מסונכרן: 

# timedatectl

חלוקת הדיסקים למחיצות

כשהסביבה החיה מזהה דיסקים, היא משייכת להם התקן בלוקים (block device - הכינוי הטכני להתקן אחסון כמו דיסק, כפי שמערכת ההפעלה "רואה" אותו), למשל /dev/sda, /dev/nvme0n1 או /dev/mmcblk0. לזיהוי ההתקנים האלה, השתמשו ב-lsblk או ב-fdisk. 

# fdisk -l

אפשר להתעלם מתוצאות שמסתיימות ב-rom, loop או airootfs. גם התקני mmcblk* שמסתיימים ב-rpmb, boot0 ו-boot1 ניתנים להתעלמות.

Note אם הדיסק לא מופיע ברשימה, ודאו שבקר הדיסקים אינו נמצא במצב RAID (טכנולוגיה שמחברת כמה דיסקים יחד לצורך ביצועים או גיבוי).
Tip לפני חלוקה למחיצות, ודאו שכונני ה-NVMe וכונני הדיסק הקשיח מסוג Advanced Format שלכם משתמשים בגודל הסקטור הלוגי האופטימלי.

עבור ההתקן שנבחר, המחיצות (partitions - חלוקות לוגיות של הדיסק, כל אחת פועלת כאילו הייתה כונן נפרד) הבאות נדרשות:

כדי לערוך את טבלת המחיצות, השתמשו בכלי לחלוקה למחיצות, למשל fdisk. לדוגמה: 

# fdisk /dev/the_disk_to_be_partitioned
Note
  • כדאי להשקיע זמן בתכנון סכמת מחיצות לטווח ארוך, כדי להימנע מהליכי המרה או חלוקה מחדש מסובכים ומסוכנים בעתיד.
  • מי שרוצה ליצור התקני בלוקים מדורגים (stacked) עבור LVM (שכבת ניהול דיסקים גמישה שמאפשרת לשנות גודל מחיצות בקלות), הצפנת המערכת או RAID - זה השלב לעשות זאת.
  • אם לדיסק שממנו תרצו לאתחל כבר יש מחיצת EFI (ESP), אל תיצרו מחיצה נוספת - השתמשו במחיצה הקיימת.
  • אפשר להגדיר שטח swap (שטח על הדיסק שמשמש כ"גיבוי" לזיכרון ה-RAM כשהוא מתמלא) בתוך קובץ swap, במערכות קבצים שתומכות בכך. לחלופין, אפשר לוותר לגמרי על swap מבוסס-דיסק, ולהגדיר swap על גבי zram לאחר התקנת המערכת.

דוגמאות למבנה מחיצות

UEFI עם GPT (שיטה מודרנית לניהול טבלת המחיצות בדיסק, נפוצה במחשבים עם UEFI)
נקודת עיגון במערכת המותקנת מחיצה סוג המחיצה גודל מומלץ
/boot1 /dev/efi_system_partition מחיצת EFI (ESP) 1 GiB
[SWAP] /dev/swap_partition Linux swap לפחות 4 GiB
/ /dev/root_partition Linux x86-64 root (/) שארית ההתקן. לפחות 23-32 GiB.
  1. אפשריות גם נקודות עיגון אחרות, כמו /efi, בתנאי שטוען האתחול שבו משתמשים מסוגל לטעון את הקרנל ואת קובצי ה-initramfs מתוך הכרך (volume) של הרוט. ראו את האזהרה בArch boot process#Boot loader.
BIOS עם MBR (שיטה ותיקה יותר לניהול טבלת המחיצות, בעיקר במחשבים ישנים עם BIOS)
נקודת עיגון במערכת המותקנת מחיצה סוג המחיצה גודל מומלץ
[SWAP] /dev/swap_partition Linux swap לפחות 4 GiB
/ /dev/root_partition Linux שארית ההתקן. לפחות 23-32 GiB.

ראו גם Partitioning#Example layouts.

פרמוט המחיצות

לאחר יצירת המחיצות, יש לפרמט כל אחת מהן עם מערכת קבצים מתאימה (הפורמט הפנימי שקובע איך המידע מאורגן על הדיסק). לפרטים, ראו File systems#Create a file system.

לדוגמה, כדי ליצור מערכת קבצים מסוג Ext4 על /dev/root_partition, הריצו: 

# mkfs.ext4 /dev/root_partition

אם יצרתם מחיצת swap, אתחלו אותה באמצעות mkswap(8): 

# mkswap /dev/swap_partition
Note עבור התקני בלוקים מדורגים (stacked), החליפו את /dev/*_partition בנתיב ההתקן המתאים.

אם יצרתם מחיצת EFI (ESP), פרמטו אותה ל-FAT32 באמצעות mkfs.fat(8).

Warning פרמטו את מחיצת ה-EFI (ESP) רק אם אתם אלה שיצרתם אותה בשלב חלוקת המחיצות. אם כבר הייתה מחיצת EFI בדיסק מלכתחילה, פרמוט מחדש שלה עלול להשמיד את טעוני האתחול של מערכות הפעלה אחרות המותקנות במחשב.
# mkfs.fat -F 32 /dev/efi_system_partition

עיגון (מונט) מערכת הקבצים

עיגון (mount - חיבור מערכת קבצים לנקודה מסוימת בעץ התיקיות, כך שאפשר לגשת אליה כרגיל) הוא הצעד הבא: עגנו את כרך הרוט אל /mnt. לדוגמה, אם כרך הרוט הוא /dev/root_partition: 

# mount /dev/root_partition /mnt

צרו את כל נקודות העיגון הנותרות תחת /mnt (למשל /mnt/boot עבור /boot), ועגנו את הכרכים לפי הסדר ההיררכי המתאים.

Tip אפשר להריץ את mount(8) עם האפשרות --mkdir כדי שהיא תיצור בעצמה את נקודת העיגון המבוקשת. לחלופין, אפשר ליצור את התיקייה מראש עם mkdir(1).

במערכות UEFI, עגנו גם את מחיצת ה-EFI (ESP). לדוגמה: 

# mount --mkdir /dev/efi_system_partition /mnt/boot

אם יצרתם כרך swap, הפעילו אותו באמצעות swapon(8): 

# swapon /dev/swap_partition

הפקודה genfstab(8) תזהה בהמשך אוטומטית את מערכות הקבצים המעוגנות ואת שטח ה-swap.

התקנה

בחירת המראות

חבילות שרוצים להתקין יש להוריד ממראות (mirror servers - שרתים חיצוניים שמארחים עותק של מאגר החבילות הרשמי), המוגדרים בקובץ /etc/pacman.d/mirrorlist. ככל שמראה נמצאת גבוה יותר ברשימה, כך היא מקבלת עדיפות גבוהה יותר בהורדת חבילות.

בסביבה החיה, כל מראות ה-HTTPS מופעלות (כלומר לא מסומנות כהערה). המראה העולמית העליונה ברשימה אמורה להיות מהירה מספיק עבור רוב האנשים, אבל בכל זאת כדאי לבדוק את הקובץ ולוודא שהוא מספק. אם לא - ערכו את הקובץ בהתאם, והעבירו את המראות הקרובות אליכם גאוגרפית לראש הרשימה (אם כי כדאי להביא בחשבון גם קריטריונים נוספים). לחלופין, אפשר להשתמש ב-reflector כדי ליצור קובץ mirrorlist על בסיס קריטריונים שונים.

הקובץ הזה יועתק בהמשך למערכת החדשה על ידי pacstrap (כלי שמתקין חבילות ישירות לתוך מערכת קבצים חדשה, בדומה ל-pacman, אך למערכת שעוד לא אותחלה בכלל), ולכן כדאי להשקיע בו כבר עכשיו.

התקנת חבילות חיוניות

שום הגדרה (מלבד /etc/pacman.d/mirrorlist) לא עוברת אוטומטית מהסביבה החיה אל המערכת המותקנת. החבילה היחידה שחובה להתקין היא base, שכוללת לא את כל הכלים שיש בסביבה החיה - ולכן לרוב יהיה צורך להתקין חבילות נוספות.

בפרט, כדאי לעבור על רשימת התוכנות הבאה, ולהתקין את כל מה שדרוש לכם:

להשוואה, רשימת החבילות הזמינות בסביבה החיה נמצאת בקובץ pkglist.x86_64.txt.

כדי להתקין חבילות או קבוצות חבילות נוספות, הוסיפו את שמותיהן (מופרדות ברווחים) לפקודת pacstrap(8) שלמטה, או השתמשו ב-pacman כדי להתקין אותן לאחר כניסה בעזרת chroot למערכת החדשה.

לדוגמה, התקנה בסיסית עם קרנל Linux וקושחה לחומרה נפוצה: 

# pacstrap -K /mnt base linux linux-firmware
Tip
  • בחירת החבילות הראשונית ב-pacstrap צריכה לכלול רק את מה שנחוץ כדי שהמערכת תוכל לאתחל; כל תוכנה נוספת אפשר להתקין או להחליף אחרי ההתקנה.
  • כשמתקינים בתוך מכונה וירטואלית או קונטיינר, אפשר לוותר לגמרי על המיקרוקוד והקושחה. בקונטיינר, אפשר לוותר גם על הקרנל.

הגדרת המערכת

Fstab

כדי שמערכות הקבצים הדרושות (כמו זו שמשמשת את תיקיית ה-boot, /boot) ייעוגנו אוטומטית בעת ההפעלה, צרו קובץ fstab (קובץ הגדרות שמפרט אילו מערכות קבצים לעגן אוטומטית בכל אתחול, ואיפה) המשתמש בשיטת מתן שמות קבועה להתקני בלוקים, בעזרת genfstab(8). לדוגמה, כדי להתייחס למערכות הקבצים לפי ה-UUID (מזהה ייחודי וקבוע שמוצמד לכל מחיצה, כך שההתייחסות אליה לא תשתנה גם אם שם ההתקן עצמו משתנה) שלהן, השתמשו ב--U: 

# genfstab -U /mnt >> /mnt/etc/fstab

בדקו את הקובץ /mnt/etc/fstab שנוצר, וערכו אותו במקרה של שגיאות.

Chroot

כדי לעבוד ישירות בתוך הסביבה, הכלים וההגדרות של המערכת החדשה בשלבים הבאים - כאילו אתחלתם ישירות אליה - בצעו chroot (מעבר זמני "לעבוד בתוך" שורש קבצים אחר, במקרה הזה - המערכת החדשה שעדיין לא אתחלתם אליה בפועל) אל המערכת החדשה: 

# arch-chroot -S /mnt
Note כמה כלי systemd, כמו hostnamectl(1), localectl(1) ו-timedatectl(1), לא יעבדו בתוך chroot(1), כי הם דורשים חיבור dbus פעיל. [1]

שעון וזמן

לנוחות המשתמשים (למשל הצגת השעון המקומי הנכון, או התחשבות בשעון קיץ), הגדירו את אזור הזמן: 

# ln -sf /usr/share/zoneinfo/Area/Location /etc/localtime

הריצו את hwclock(8) כדי ליצור את הקובץ /etc/adjtime: 

# hwclock --systohc

הפקודה מניחה שהשעון החומרתי מוגדר ל-UTC (זמן גריניץ' - תקן הזמן הבינלאומי שממנו מחשבים את כל אזורי הזמן בעולם). לפרטים, ראו System time#Time standard.

כדי למנוע סחיפת שעון (clock drift) ולהבטיח זמן מדויק, הגדירו סנכרון זמן באמצעות לקוח Network Time Protocol (NTP - פרוטוקול לסנכרון שעון המחשב מול שרתים מדויקים ברשת), כמו systemd-timesyncd.

הגדרות אזוריות

כדי להשתמש בפורמט הנכון עבור אזור ושפה (כמו תאריכים, מטבע, ותווי הפרדה עשרוניים), ערכו את /etc/locale.gen, והסירו את סימן ההערה מה-locale-ים (locale - הגדרת שפה ואזור, שקובעת פורמטים כמו תאריך, שעה ומטבע) מסוג UTF-8 שבהם תשתמשו. צרו את ה-locale-ים בהרצת: 

# locale-gen

צרו את הקובץ locale.conf(5), והגדירו את המשתנה LANG בהתאם: 

/etc/locale.conf
LANG=en_US.UTF-8

אם הגדרתם פריסת מקלדת לקונסולה, שמרו את השינוי לצמיתות בקובץ vconsole.conf(5): 

/etc/vconsole.conf
KEYMAP=de-latin1

הגדרת רשת

כדי לתת למערכת שלכם שם עקבי ומזוהה (שימושי במיוחד בסביבת רשת), צרו את קובץ שם המארח (hostname): 

/etc/hostname
yourhostname
Tip לעצות בבחירת hostname, ראו RFC 1178. כפי שמוסבר ב-hostname(7), על השם להכיל בין 1 ל-63 תווים, מהאותיות הקטנות a עד z בלבד, הספרות 0 עד 9, והתו - - ואסור לו להתחיל ב--.

השלימו את הגדרת הרשת עבור הסביבה שהותקנה כעת. זה עשוי לכלול התקנה של תוכנת ניהול רשת מתאימה, הגדרתה במידת הצורך, והפעלת ה-unit של systemd שלה כדי שתעלה אוטומטית באתחול.

Initramfs

יצירת initramfs (initramfs - סביבת עבודה זמנית וקטנה שהקרנל טוען מיד עם האתחול, עוד לפני שהדיסק הקבוע זמין לשימוש) חדש בדרך כלל לא נחוצה, כי mkinitcpio כבר רץ בזמן התקנת חבילת הקרנל על ידי pacstrap.

עבור LVM, הצפנת המערכת או RAID, ערכו את mkinitcpio.conf(5) וצרו מחדש את קובץ ה-initramfs. אם שיניתם את פריסת המקלדת המוגדרת כברירת מחדל בקונסולה, מספיק ליצור מחדש את ה-initramfs: 

# mkinitcpio -P

סיסמת רוט

קבעו סיסמה מאובטחת עבור משתמש הרוט, כדי לאפשר ביצוע פעולות ניהוליות: 

# passwd

טוען אתחול

בחרו טוען אתחול (boot loader - התוכנה הראשונה שרצה בהפעלת המחשב, ותפקידה לטעון בפועל את מערכת ההפעלה) המתאים לסכמת המחיצות שלכם, והתקינו אותו. ההסברים וטבלת ההשוואה בArch boot process#Boot loader יעזרו לכם לבחור, ולאחר מכן פעלו לפי הוראות ההתקנה בעמוד הייעודי של הטוען שבחרתם.

אתחול מחדש

צאו מסביבת ה-chroot על ידי הקלדת exit או לחיצה על Ctrl+d.

אפשר, אם רוצים, לנתק (unmount) ידנית את כל המחיצות עם umount -R /mnt - כך אפשר לשים לב למחיצות "עסוקות" (busy), ולאתר את הסיבה לכך באמצעות fuser(1).

לבסוף, הפעילו מחדש את המחשב באמצעות reboot: כל מחיצה שעדיין מעוגנת תנותק אוטומטית על ידי systemd. זכרו להוציא את מדיית ההתקנה, ואז להתחבר למערכת החדשה עם חשבון הרוט.

לאחר ההתקנה

ראו המלצות כלליות להנחיות לניהול המערכת ולמדריכים לאחר ההתקנה (כמו יצירת משתמשים רגילים ללא הרשאות מיוחדות, הגדרת ממשק גרפי, שמע, או משטח מגע).

לרשימת תוכנות שעשויות לעניין אתכם, ראו רשימת יישומים.